בביטוי זה אנו משתמשים כדי לתאר פגיעות גוף שלא נגרמו בתאונת דרכים או בתאונת עבודה. אחד המקרים המוכרים לרבים הינו מה שמכונה 'תאונות מדרכה'. כלומר, מקרים בהם אדם סובל נזק גוף בשל מפגע כזה או אחר, המצוי ברשות הרבים ונובע מרשלנותה של הרשות המקומית.

עם זאת, ניתן לשייך לקבוצה זו, גם מקרים אחרים כגון: פציעה עקב שימוש במוצר פגום או חבלה עקב מפגע המצוי ברשות היחיד.

בעוד שבתאונת הדרכים החוק קובע את הזכות לפיצוי, מעצם הפגיעה בלבד, ללא צורך באיתור האחראי לנזק, בנזקי גוף אחרים, חייב התובע להוכיח את רשלנותו של המזיק על מנת לזכות בפיצוי.

להבדיל מתאונות דרכים, המחוקק לא מגביל את שיעור הפיצויים בתאונות מסוג זה. עם זאת, הלכה למעשה מקובל להתייחס לפיצוי הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כרף יחוס. כך למשל, בגין נזק לא ממוני, מקובל לפצות נפגע בתאונה, שאיננה תאונת דרכים בסכום הגבוה פי שתיים עד שלוש מהפיצוי שהיה מקבל לו היה נפגע בתאונת דרכים.